מתרגלים שיגרה עם הילדים

"זהו, אפשר להיפרד כאן."

משפט קצת קשוח לקבל בפתיחתה של פגישה שלישית מזוג הורים שהיה לי נדמה שיש לנו אחלה כימיה והמון עבודה.

"כמו קסם." אומר לי האבא.

"היו פה הדודים בשבת והיא רצה לספר להם בגאווה." מוסיפה האמא.

שמש (שם בכלל לא בדוי, ככה הוריה מכנים אותה), ילדה בת שלוש וחצי ומנהלת את הבית, "שלום הבית כשלומה" אומרים הוריה. כשהיא זורחת היא וורבאלית ואקטיבית אבל כשמתענן, הכל מחשיך מסביבה. היא כועסת, היא רומסת, היא מרביצה והיא עושה את זה לאורך תקופה של ימים וגם שבועות.

שמש הספיקה בחצי השנה האחרונה להחליף קבוצה בגן (גננות, חברים ומרחב) ולהפוך לאחות בכורה. כולם ניסו לעזור לה, הולכים סביבה על קצות אצבעות, מכילים, רגישים ונעים בקצב ובכיוון שנראה שמתאים לה.

בפגישה השנייה בקשתי מההורים להתחיל להקל על שמש. להיות בת שלוש וחצי ולהיות אחראית על הלך הרוח של הבית כולו זו מעמסה כבדה. להיות זו שמחליטה על סדר היום, למי מותר לדבר סביב שולחן האוכל ולמי מותר להתקרב אליה ומתי זה עומס בלתי נסבל בעיני לראש ולב קטנים כל- כך.  

בקשתי מהם לקבוע משהו אחד, ציר, יתד שיהיה קבוע ביומה של שמש חוץ מהגן. בחרנו את אחד מהרגעים הקשים ביום, המעבר מהחוץ לפנים. סיכמנו שבכל יום מעתה עם הכניסה הביתה שמש תתקלח, יצרנו טקס מעבר.

חצי שעה אחרי המפגש הודעה "קפוא בחוץ וגשם, הכניסה הביתה היום תהיה מוקדמת מהרגיל...אולי תתלכלך...אולי השעות הרבות בפנים...אולי זה לא מתאים." "זה בסדר לא להתחיל היום" עניתי להם, אבל! אם מתחילים....במלוא הכוונה, בדיוק עפ"י התוכנית."

השיטה הייתה לשתף את שמש כבר ביציאה מהגן שהיום מתחילים נוהל חדש. ילדה כמו שמש חייבת להיות חלק מקבלת ההחלטות, החלטות שמתאימות לגילה וגודלה ולכן אמא שלה עצרה איתה במכולת השכונתית לבחור סבון חדש, היא גם החליטה לבד לבד איזו בובה תתקלח איתה. לא הייתי שם כדי לחוות את השלהוב והאמונה ששדרה אמא אבל לפי העיניים הזורחות שלה בפגישה השלישית וההצלחה זה היה מדבק.

שמש מצפה לטקס, היא מספרת עליו לכל מי שמוכן להקשיב. היא רגועה יותר, מהלכת בטוחה יותר ויודעת מה מצופה ממנה בשלב זה של היום, מהלך זה משפיע על השעות אחרי, ויכוח אחד פחות, זמן יקר שנחסך, רוגע ושלווה בריח של סבון חדש. כמה קל.

חמוטל לבנת - הדרכת הורים

052-2305775